<h1>ספר החינוך מצוה רכ"ה</h1>
<h2>דף לז:</h2>
שלא נכחש במה שהופקד בידינו ובכל מה שיש לזולתינו עלינו, שנאמר [ויקרא י"ט] ולא תכחשו, ובא הפירוש שבממון הכתוב מדבר. ולשון סיפרא, לפי שנאמר וכחש בה ונשבע על שקר, למדנו עונש, אזהרה מניין, תלמוד לומר ולא תכחשו. גם זאת מן המצות שהשכל מעיד בהן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ב"מ ה' ע"ב] שהכופר בפיקדון פסול לעדות, ואף על פי שלא נשבע, ואמרו בגמרא ודוקא דאמרי סהדי דההיא שעתה הוה פיקדון בביתיה. ויתר פרטיה מבוארין במקומות במסכת שבועות. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה וכחש בעמיתו בדבר שבממון עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך אבל אין בו מלקות.
